אוכלוסיית זיתי בר ברכס הכורכר באזור עתלית

רקע:

רכס הכורכר באזור עתלית עתיר במשאבי טבע, נוף ומורשת נדירים וייחודיים, בעלי ערך תרבותי, מדעי, חווייתי ועניין לציבור הרחב. ציר החוף כולל אתר ניאוליתי קדום, נמל פיניקי, מבצר צלבני, בריכות עתיקות ומודרניות להפקת מלח, אתרי קינון של צבי-ים ושחפיות, אתרי חריפה של פלמינגו ועופות מים רבים אחרים, ונוף צומח ייחודי שכולל מינים נדירים שנמצאים בסכנת הכחדה, וחלקם נמצאים כמעט רק באזור חוף הכרמל.

אזור המחקר הינו רכסי הכורכר השני והשלישי מבין הרכסים שמקבילים לקו החוף הנוכחי, ומעידים על התוואי הקדום של קו המים בתקופות שונות בעבר. הרכס השלישי (המזרחי ביותר), משתרע מפאתי חיפה ועד נחל חדרה, הוא הרציף ביותר מבין רכסי הכורכר החופיים באזור זה, ומקוטע ע"י היישובים עתלית, הבונים, מעגן מיכאל, ג'יסר א-זרקא וחלק משכונות קיסריה – שבנויים עליו, וכן על-ידי כביש החוף שחוצה את הרכס מספר פעמים, ופרצות מלאכותיות שנחצבו בו החל מהתקופה הצלבנית ואילך, על מנת לנקז את הנחלים שנחסמו בעבר על-ידי הרכס ויצרו שטחי ביצה נרחבים. בהיותו בית הגידול הכורכרי הרציף ביותר, מהווה רכס זה גם מסדרון אקולוגי חשוב ביותר בציר צפון-דרום במערך המסדרונות האקולוגיים הארצי.

בפסיפס הנוף המגוון הזה, משתלב גם מספר גדול של עצי זית, שלפחות חלקם שייכים ככל הנראה לזן הבר של הזית האירופי (Olea europaea subsp. europaea var. sylvestris). עצים אלו מהווים מרכיב בולט במכלול הנופי של הבתות והשיחיות של רכס הכורכר – מערכת אקולוגית שנמצאת בסיכון גדול: בהיותה התשתית הנוחה ביותר באזור מישור החוף לבינוי, לפיתוח, לתיירות ולתשתיות, נוף ייחודי זה כמעט שנעלם ממפת הארץ, והוא אחד מבתי הגידול המאויימים ביותר בישראל.

הזית האירופי, אחד מסמלי התרבות החשובים של עמי הארץ, מהווה חלק נכבד מהנוף החקלאי של אגן הים תיכון בכלל וארץ ישראל בפרט. ממצאים ארכיאולוגיים ופניאולוגיים מאזור מזרח הים התיכון תומכים בהנחה כי תירבות הזית החל באזור ארץ-ישראל לפני 8,000-6,000 שנים. התהליך המתמשך שהוביל לזנים המקומיים שמוכרים לנו כיום, החל מברירה ראשונית של עצים מזן הבר. כיום מוצאים עצי זית שגדלים בטבע בחורש הים-תיכוני באזור הגליל, הכרמל והרי יהודה. אולם אנליזות גנטיות ומודלים שמבוססים על מאפיינים ביולוגיים ואקולוגיים מלמדים כי תפוצתן העכשווית של אוכלוסיות זיתים שגדלים בטבע בארץ, חורגת מטווח התפוצה הטבעי של זן הבר, ולכן נראה כי עצים אלו הם למעשה אוכלוסיות פרא שמקורן בזריעים שהופצו ממטעי זית סמוכים ואינן של זיתי בר.

לזיהוי ושימור של אוכלוסיות בר אותנטיות ישנה חשיבות רבה: הן בגלל ערכם כמשאב טבע שמצוי בסכנה, והן בגלל ערכם האגרונומי של קרובי התרבות. זאת, בגלל השונות הגנטית הרחבה שאצורה בהם, ומגדילה את מנעד התכונות שעומדות לרשות המחקר והטיפוח, בנסיונות לשפר את עמידות הגידולים לעקות שונות דוגמת מזיקים, ובמיוחד לנוכח תהליכי שינויי האקלים העולמיים, שישראל עומדת בחזיתם מבחינת חשיפתה לקצב השינויים. לאור חשיבותם, קמו יוזמות באירופה לאיפיון ושימור אוכלוסיות טבעיות של זיתי בר סביב אגן הים התיכון, אך בישראל נושא זה לא טופל כלל, למרות שאוכלוסיות הבר באזורנו מהוות את המאגר הגנטי המייסד (founder genetic stock) הייחודי, ששימש לתירבות הראשוני של עץ פרי חשוב זה.

בשל חשיבות השימור של זיתי הבר בקנה מידה בינלאומי, מנקודת המבט האקולוגית, הנופית, התיירותית, החקלאית, הסביבתית והחברתית – ובשל הלחצים שהולכים וגוברים על השטחים הפתוחים בארץ בכלל ולאורך חופי מוא"ז חוף הכרמל בפרט, ישנה חשיבות רבה בתיעוד ומיפוי אוכלוסיות עצי הזית לאורך רכס הכורכר, כך שיוכלו לשמש כרקע לתכנון מושכל ומבוסס מידע: בתכנית האב 'פארק חוף הכרמל' באזור החופי של מוא"ז חוף הכרמל (שימור, טיפוח ושיקום עצי הזית) שמתגבשת בימים אלו, בתהליך הפיתוח של רכס הכורכר בתחום המוניציפלי של עתלית, כחלק ממימוש תכנית המתאר החדשה שהוכנה עבור היישוב, וכן למחקר אגרונומי יישומי, לפיתוח התיירות ופעילויות הפנאי והנופש לאורך רכס הכורכר, כמו גם לפעילויות שיתוף הציבור, חינוך והדרכה.

מטרת המחקר:

מטרת המחקר היא לספק תשתית מחקרית ובסיס מידע אודות מאפייני האוכלוסייה של זיתי הבר ברכס הכורכר של עתלית, שהם אולי השריד האחרון של זיתי בר אותנטיים בעולם כולו. תשתית זו תסייע בתכנון ובניהול הממשק של השטחים הפתוחים ברכס עתלית, בהגנה ובאישוש בטבע של ערך טבע ייחודי זה, בהסרת האיום הקיים למין, ובשיקום בית הגידול הטבעי של זית הבר באזור. זאת, כחלק ממערך שישלב תיירות וחינוך, יחד עם שימור ערך טבע, נוף ומורשת.

תוצאות:

בסקר שנערך ע"י מכון דש"א, נדגמו ומופו 1,056 עצי זית, ב-12 פוליגונים שפוזרו בבתי-גידול טבעיים לאורך שני רכסי הכורכר – עד 100 עצים לפוליגון (בפוליגונים גדולים מופו 100 עצים שנבחרו באופן מקרי, עם העדפה לעצים בוגרים; בפוליגונים קטנים עם פחות מ-100 עצים, מופו כל העצים בפוליגון). כל עץ שנדגם אופיין מבחינת המופע שלו: גובה, קוטר החופה, בעל גזע בודד או מופע של מספר גזעים, וכן נוכחות/היעדר חוטרים; נוף העץ: בעל מראה עצי, שיחני או מדוגל; מאפייני העלים (יחס עלים יובניליים/בוגרים); הוערך עומס הפרי: ללא פירות בכלל, עומס פרי נמוך, בינוני וכבד; ותוארו מאפיינים נוספים (האם נטע אדם, האם נגוע במחלת עין הטווס והאם ניכרים בעץ סימני שריפה). תועד גם מיקום העץ ביחס לרכס הכורכר: במפנה המערבי (פונה אל הים), המזרחי (בעורף הרכס) או ללא מפנה ברור. מ-110 פרטים נדגמו העלים לצורך אנליזה גנטית, ונאספו פירות לניתוח תכולת שמן ומאפיינים מורפולוגיים.

בבחינת מאפייני העצים עולה שרוב העצים במפנה המערבי היו במופע מדוגל או שיחני, בעוד שרוב העצים במפנה המזרחי היו בעלי גזע ראשי ברור, עם או בלי חוטרים סביבו. עם זאת, התפלגות יבול הפרי בין המפנים היתה דומה: רוב העצים היו ללא פרי כלל, ומיעוטם – בעלי עומס פרי כבד, בלי קשר למפנה שבו הם נמצאו. ככלל, הרוב המכריע של העצים היו ללא פרי, עם מתאם ברור לקוטר חופת העץ: ככל שהעץ גדול יותר, כך היה עומס פרי גדול יותר, למעט עצים עם עומס פרי כבד (ככל הנראה עצים מתורבתים), שם לא נמצא מתאם לקוטר חופת העץ. כל התוצאות הללו מצביעות בצורה ברורה על אוכלוסייה גדולה של עצי זית ברכסי הכורכר של עתלית, שמראה מאפיינים בולטים של עצי בר. האנליזה הגנטית וניתוח המאפיינים המורפולוגיים שנמצאים כיום בעבודה במכון וולקני, אמורים לספק חיזוק נוסף להשערה זו.

קישור לכתבה

כתבה שפורסמה בעיתון הארץ ב- 15, יוני, 2023