אפיון וסיווג שטחים חקלאיים בהתאם לערכיות אקולוגית ונופית
מפות ערכיות שטחים פתוחים הן כלי שנמצא בשימוש רחב של מתכננים ומנהלי שטחים פתוחים. הן מסייעות בתעדוף של שטחים לפיתוח ולשימור, ובגיבוש קווים מנחים לניהול שטחים אלה. עד לשנים האחרונות, הושקעו מרבית המשאבים בהערכת שטחים פתוחים טבעיים ומיוערים. זאת, מתוך תפיסה שתרומתו של השטח החקלאי למערכות האקולוגיות פחותה, והכלים לתכנונו ולניהולו חסרים.
עם זאת, בשנים האחרונות התחדדה התפיסה שלשטחים החקלאיים יש במקרים רבים חשיבות אקולוגית ונופית גדולה, והחל מאמץ לפיתוח שיטות הערכה שיסייעו בגיבוש סדרי עדיפויות לשימורם. ניתן להגדיר שתי שאלות עיקריות שעולות בהקשר זה:
- איך לתכנן את השטח החקלאי: מהן העדיפויות בהתמרה של שטח חקלאי לשטח מבונה?
- בהנחה שהשטח נשאר חקלאי: כיצד ניתן לנהלו באופן שימקסם את התועלות שלו לחקלאי ולחברה?
לשתי השאלות חשיבות גדולה במצב הנוכחי, שבו שטחים חקלאיים משמעותיים יועדו לפיתוח בשנים האחרונות, במנגנונים עוקפי תכנון מסודר, שהקשב בתוכם לצרכים החקלאיים והסביבתיים מצומצם יחסית. עם זאת, דיון בכל אחת מהשאלות הללו מחייב הגדרה ברורה של מטרות, כלים ובעלי העניין הרלוונטיים.
עבודה זו מציגה שיטה אפשרית לאפיון, ניתוח והערכה של שטחים חקלאיים, שמתייחסת לרמות היררכייה שונות בהקשר הנופי והאקולוגי: מרמת המערכת האקולוגית בקנה המידה הארצי, דרך רמת יחידת הנוף, ועד רמות שולי החלקה והחלקה החקלאית עצמה. בכל אחת מהרמות נבחנו מדדים שונים, שחלקם זמינים כשכבות ממ"ג קיימות, ואת חלקם ניתן לאסוף בעבודת שדה משלימה. כנספח לעבודה, מוצג מקרה בוחן שבוצע על השטחים החקלאיים בתחומי סקר מזרח הגליל התחתון.
