השמירה על השטחים הפתוחים - דו"ח לשנת 2008

השטחים הפתוחים הם ממשאביה היקרים והחשובים ביותר של ישראל, הצפויה להיות בשנת 2020 המדינה הצפופה ביותר מבין המדינות המפותחות, ולהחזיק בתואר זה שנים רבות. השמירה על השטחים הפתוחים אכן זוכה למקום מרכזי במדיניות התכנון הלאומית, שהפנימה את חשיבות השמירה על המרחב הפתוח ורציפותו. למרבה הצער, ניתוח של החלטות מוסדות המדינה בשנים האחרונות (ראו דו"חות מס' 1, 2 ו-3 לשנים 2005 עד 2007, אליהם מצטרף דו"ח זה) מוכיח כי מדיניות זו אינה נחלתם של כל מקבלי ההחלטות. בתחומים רבים ניכר מחדל של הרשויות השונות במימוש כלים להגנה על השטחים הפתוחים. לא אחת מתקבלות החלטות שלטוניות המעודדות פיתוח פזרני בקרקע, העומד בסתירה לעקרונות התכנון.

למרות ההכרה בחשיבותו של משאב הקרקע ההולך ואוזל, אין בידינו כלי מובנה ומסודר למעקב אחר מצבו, הן ברמת המדיניות והן בהתייחס למישור הפיזי- כמותי. היעדר כלי כזה מקשה על היכולת לקבל החלטות ראויות הנשענות על בסיס מידע איתן.

דו"ח זה, הרביעי במספר, הוא חלק מהמעקב הנערך אחר השינויים במדיניות הננקטת להגנה על השטחים הפתוחים. תקוותנו היא כי הדו"ח יסייע להעלאת המודעות הציבורית, הפוליטית והמקצועית לנושא שמירת השטחים הפתוחים, ויתרום לקידום המדיניות לשמירה על השטחים הפתוחים וליישומה.

מן התקשורת… 

"מדברים באוויר, בונים בקרקע" | מאת: צפריר רינת | פורסם ב"דה מרקר", 1.1.2010