השמירה על השטחים הפתוחים: דו"ח לשנת 2010

השטחים הפתוחים הם ממשאביה היקרים והחשובים ביותר של ישראל, הצפויה להיות בשנת 2020 המדינה הצפופה ביותר מבין המדינות המפותחות, ולהחזיק בתואר זה שנים רבות. השמירה על השטחים הפתוחים אכן זוכה למקום מרכזי במדיניות התכנון הלאומית, שהפנימה במידה רבה את חשיבות השמירה על המרחב הפתוח ורציפותו. למרבה הצער, ניתוח של החלטות מוסדות המדינה בשנים האחרונות (ראו דו"חות 1-5 לשנים 2005 עד 2009, אליהם מצטרף דו"ח זה) מוכיח כי מדיניות זו אינה נחלתם של כל מקבלי ההחלטות. בתחומים רבים נראה כי חסרה מודעות לצורך בהגנה על השטחים הפתוחים, וכן ניכר מחדל של הרשויות השונות במימוש כלים להגנה על השטחים הפתוחים. לא אחת מתקבלות החלטות שלטוניות המעודדות פיתוח פזרני בקרקע, העומד בסתירה לעקרונות התכנון.

למרות ההכרה בחשיבותו של משאב הקרקע ההולך ואוזל, אין בידינו כלי מובנה ומסודר למעקב אחר מצבו, הן ברמת המדיניות והן בהתייחס למישור הפיזי- כמותי. היעדר כלי כזה מקשה על היכולת לקבל החלטות ראויות הנשענות על בסיס מידע איתן.

דו"ח זה, השישי במספר, הוא חלק מהמעקב הנערך אחר השינויים במדיניות הננקטת להגנה על השטחים הפתוחים. תקוותנו היא כי הדו"ח יסייע להעלאת המודעות הציבורית, הפוליטית והמקצועית לנושא שמירת השטחים הפתוחים, ויתרום לקידום המדיניות לשמירה על השטחים הפתוחים וליישומה.

חשיבות הממצאים והמסקנות העולים מדו"ח זה ומקודמיו, מתחזקת לנוכח הרפורמות הנערכות בשנים האחרונות בתחום תכנון וניהול המקרקעין בישראל: בשנת 2009 אושרה רפורמה במקרקעי ישראל שעיקרה מעבר ממשטר של חכירה למשטר של בעלות, ומתחילת שנת 2010 מקודמת רפורמה רחבת היקף בחוק התכנון והבנייה. קידום מהלכים אלו נעשה, לתפיסתנו, ללא ניתוח מספק של ידע וניסיון מן העבר.