מסמך מדיניות וכלים לשמירה על שטחים פתוחים
הצעת כלים ואמצעים לשמירה על השטחים הפתוחים והשימוש בהם בדרך שתספק את צורכי האוכלוסייה ותבטיח שמירה על ערכי הטבע, הנוף, תפקודי הסביבה והמורשת.
כותב: צוות מכון דש"א.
במהלך שנות ה-90 מדינת ישראל אופיינה בדפוסי הפיתוח מן המהירים שהיו מאז קום המדינה. גל העלייה המסיבי של שנות ה- 90 דרש פיתוח מוגבר לצורכי דיור, ואילו הצמיחה המחודשת של המשק יצרה דרישות וציפיות בתחום הבניה שלא למגורים. הביקוש הנדל"ני הגדול פרץ מגבלות חוקיות בתחום הפשרת הקרקעות ויצר לחצי פיתוח רבי-עצמה.
התוצאות התכנוניות והמעשיות של פיתוח מואץ גרמו לדאגה גוברת בקרב מתכננים וגופים ציבוריים שונים. כבר בתחילת שנות ה-90 הוקם במסגרת החברה להגנת הטבע מכון דש"א (דמותה של הארץ) הפועל לגיבוש עקרונות לשמירה על השטחים הפתוחים. המשרד להגנת הסביבה יחד עם הגופים הירוקים, יזם עבודה שמטרתה הכנת מפת רגישות וערכיות השטחים הפתוחים הכוללת חלוקה של הארץ ליחידות נוף ודירוג הרגישות הסביבתית של כל אחת מיחידות הנוף. בעיית אובדן שטחים פתוחים בגין פיתוח זוחל והשלכותיו נכנסה לסדר היום הלאומי.
מערך התכנון הלאומי בשנות ה-90 הכולל את תכנית המתאר הארצית החדשה, תמ"א 35, ומספר תכניות קודמות – תמ"א 31 ותכנית האב לישראל 2020, התייחס לסוגיית השטחים הפתוחים והביע בצורות שונות את הצורך בשימורם. בתמ"א 35 הצורך קיבל ביטוי, בין השאר, בהגדרת ותיחום מרקמים מוטי שימור, בתמ"א 31 נקבעו תחומי השפעה עירוניים עם הבחנה בין ליבה ושוליים ובתכנית האב לישראל 2020 חולקה המדינה למרחבים מעויירים ולמרחבי ביניים ופריפריה ירוקה. השניים האחרונים כוללים את השטחים הפתוחים. מאמץ נוסף להבטחת שימורם של השטחים הפתוחים נעשה על פי החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה ומנהל התכנון כמענה ליוזמה של מכון דש"א עם הזמנת מסמך מדיניות בנושא. השלב ראשון כלל סקר מקיף של שטחים פתוחים אולם שלב עיצוב המדיניות לא בוצע בו.
מטרת המסמך היא להציע כלים ואמצעים לשמירה על השטחים הפתוחים והשימוש בהם בדרך שתספק את צורכי האוכלוסייה ותבטיח שמירה על ערכי הטבע, הנוף, תפקודי הסביבה והמורשת.
