נחלים תחת שינוי אקלים

תקציר

אגן הים התיכון, הממוקם על קו המדבריות העולמי, רגיש במיוחד לשינויים אקלימיים. ככלל, בשלושים השנים האחרונות מסתמנת מגמת הפחתה בכמות המשקעים הכללית בישראל, ובממוצע, שבעה ימי גשם פחות בכל חורף (דו”ח 1). בפילוח עונתי וחודשי של נתוני הגשם הממוצעים עולה מגמה ברורה של עלייה בכמות ובעוצמות הגשם באמצע העונה, וירידה בתחילתה ובסופה. אנליזה של עונת הגשם על פי המהלך החדשי מעידה על מעבר החלק הים תיכוני של ישראל מאזור המאופיין בעונת גשם ארוכה, לאזור המאופיין בעונת גשם בת 3 חדשים בלבד. תחזיות המשקעים להמשך המאה ה 21, המבוססות על מודלים אקלימיים מצביעות על המשך מגמת הירידה בכמויות הגשמים (בסדרי גודל של עשרות אחוזים) עקב הפחתה במספר מערכות הגשם העונתיות ולפיכך, במספר ימי הגשם בישראל.

להתמעטות נפח הגשם, לצד הירידה בכמות השטח המחלחל והמשך ניצול המים הטבעיים השפעה מכרעת על הספיקות בנחלים. עם זאת, מגמות אילו אינם מסבירות את הירידה בשפיעות במלואה. תהליך אקלימי – הידרולוגי נוסף, המתבטא בירידה ב”יעילות הגשם” (היחס שבין כמות המשקעים למילוי החוזר) משפיע גם הוא על השפיעות. השינויים בתפרוסת המשקעים מביאה להתארכות פרקי היובש בין אירועי הגשם. מגמה זו לצד העלייה בטמפרטורת האויר והקרקע המעלים את ההתאדות הפוטנציאלית של מים מהקרקע, מובילים כולם להתייבשותה. המוליכות ההידראולית של קרקע יבשה נמוכה, ונפח הנגר המחלחל למי התהום קטנה יותר. קרי, פחות מים זמינים למילוי החוזר של האקוויפר. נפח המים באקוויפר משפיע על גובה מי התהום ושפיעת המעיינות, וקובעת את ספיקות המים בנחלים. הווה אומר, שכתוצאה מהירידה ביעילות הגשם, גם ירידה של אחוזים בודדים בכמות המשקעים מתרגמת לירידה של עשרות אחוזים בשפיעת המעיינות. בבחינה של מעל 80 מעיינות בצפון הארץ, מצאו החוקרים ירידה בשפיעתם של כ-80 אחוזים מהם. מחקר אחר מצביע על ירידה בנפחי המילוי החוזר במספר אגנים בישראל וצופה החרפה של הספיקות בכל תרחיש אקלימי. תחזיות תרחישי האקלים במחקר נבאו ירידה של בין 50-40 אחוז בנפחי הזרימה בנחלים דליות, תנינים, והירדן העליון עוד במאה הנוכחית (דו”ח 2).

הנחלים הינם ספקים של שירותי מערכת רבים וחשובים לאדם והתדרדרות בתפקודם האקולוג צפויה להשפיע על מגוון מגזרים. נחלים הינם ספקי מים איכותיים לשתייה ולחקלאות, ממתנים שיטפונות והצפות, מעניקים שירותי פנאי ונופש לציבור ההולך ומצטופף בישראל, בייחוד בעת קורונה ותיירות הפנים המתגברת. הנחלים מהווים מסדרונות אקולוגים, וציר פתוח כמעט אחרון במרכז הארץ המצטופף תחת הבינוי המאסיבי. בתי גידול לחים ככלל ונחלים בפרט הם גם מבתי הגידול הרגישים והמאוימים ביותר בעולם בכלל ובישראל בפרט, כשיותר ממחצית מיני החולייתנים והצמחים ומרבית מיני חסרי החוליות שנכחדו מישראל, התקיימו בעבר בבתי גידול לחים שהיו ואינם. בשל רגישותם הרבה של בתי גידול אלו להשפעות הישירות של האדם והן להשפעות העקיפות של שינוי האקלים, הם נעלמים בקצב מהיר עד פי שלוש מקצב היעלמות היערות.

שינויי האקלים באגן הכנרת מתבטאים בירידה בכמויות המשקעים, התקצרות העונה הרטובה ועלייה במשך הימים בין אירועי גשם. מניתוח מידע מתחנות מטאורולוגיות באגן נחל חרמון נמצאה ירידה של כ-15% בממוצע המשקעים השנתי בחמישים השנים האחרונות. במחקר הנוכחי (דו”ח 7)  נמצאה ירידה בשפיעת מעיין הבניאס ומעיין הקצינים בשיעור של כ-20%, וירידה של 7% בנפח השנתי בתחנה ההידרומטרית של הנחל בחמישים השנים האחרונות.

דו”חות 3 ו-4 דנים בהרחבה בהשפעות שינוי האקלים על תפקודם האקולוגי של נחלים. ההשפעות באות לידי ביטוי במספר מנגנונים. חלקם סינרגיסטים זה לזה. ניתן לסווג את המנגנונים לארבעה קטגוריות על, בהתבסס על השפעתן על בתי הגידול הנחליים: (א) עלייה בעוצמת אירועי גשם קיצוניים; (ב) עליה בטמפרטורת האויר; (ג) פחיתה במשקעים ובזמינות מים; (ד) שינויים בתכונות המים המועצמים על ידי הירידה בספיקה. הקטגוריה הרביעית כוללת שינויים כימיים במים הנגרמים כתוצאה מהשפעות סינרגטיות של שלושת הקטגוריות הראשונות. בדו”ח מספר 3 סקרנו בהרחבה מנגנוני השפעה של שינוי אקלים כגון שינויים במשטר הזרימה, השפעת שיטפונות, תהליכי הומוגניזציה של גומחות אקולוגיות, עליית טמפרטורת המים, שינוי בריכוז מלחים ומזהמים במים ובריכוז החמצן המומס, השפעת שינוי אקלים על מהלך חיים ותזמון, על שינויים בדגמי תפוצה, שינויים בהרכב החברה, פלישות ביולוגיות, השפעות על מבנה מסדרון הנחל ומבנה הגדות, ועל הפצת מחלות.

במחקר הנוכחי (דו”ח 7) תואר לראשונה התהליך האקולוגי של התייבשות נחל איתן, ובתמצית, עם הירידה בספיקת המים נחשפים בנחל אזורים שבימים כתיקונם היו אמורים להיות טבולים במים. עצמים כמו סלעים ועצים טבולים שמפלס המים סביבם יורד, עלולים לחשוף מינים שאינם נעים במהירות (למשל רכיכות, ספוגים או טחבים) לאוויר הפתוח ולגרום להתייבשותם. התייבשות גדות הנחל עם נסיגת מפלס המים מסכנת צמחיית גדה מתמחה, שלעיתים מפנה את מקומה לצמחייה רודרלית או פולשת. ניתוק ערוץ הנחל הראשי מצמחיית הגדות שלו גורר פגיעה מיידית בבעלי חיים שמאכלסים בית גידול זה. בתרחיש שבו הספיקות ימשיכו לרדת, הנחל הרציף יתייבש לרוב אורכו ושרידיו יהפכו לבריכות רדודות המתחממות בשמש, שספיקת החמצן בהם אפסית. בריכות כאלו הופכות מלכודות לבעלי חיים שאינם מסוגלים לעזוב את המים. בעלי חיים אלה לא יוכלו להימלט במקרה של התייבשות מוחלטת, ובכל מקרה יאבד הקשר בינם לבני מינם במקטעי נחל אחרים. העלמות הנחל והדיגם שבו, צפויים להכחיד את האוכלוסייה היציבה האחרונה של לוטרות בישראל. בעקבות אירועי התייבשות ממושכים ותכופים, המלווים בהאטת מהירות הזרימה, משתנה החברה הביולוגית באופן קיצוני. לחברה הייחודית בנחלי מקורות הירדן (בניאס, דן וחצבני), המאופיינת במים קרים, גם אין מקור להתחדשות לאחר התייבשות, ועל כן, אירועי התייבשות תכופים צפויים לגרום להכחדת של מינים רבים. בדו”ח מספר 4 הצענו ביו אינדיקטורים לאיתור ההשפעה במערכות הנחליות בכלל ובנחלי חרמון ותנינים בפרט.

בהמשכו של חקר נחל חרמון מצאנו שלמרות הירידה בשפיעת המעיינות, כמות המים שנלקחים מהנחל גדלה פי ארבעה בחמישים השנים האחרונות. אל הנחל מוזרמים מי פלט מבריכות הדגים הסמוכות, ובקר מזהם את מימיו (אפקט הזיהום מתעצם בשל הצמצום היחסי בכמות המים השפירים). לאורך הנחל לא פחות משישה מבנים החוסמים את זרימת המים החופשית בנחל, מעצימים את השפעת הזיהום ומגבילים את יכולתם של דגים ובעלי חיים אקווטים לנוע ולמצוא מקלט נקי ובטוח במעלה הנחל.

ככלל תובנה חשובה שעולה מהמחקר היא שהשפעות האדם על הנחל מעצימות את השפעות שינוי האקלים על הנחל ופוגעים ביכולתו להעניק שירותי מערכת התומכים באדם. בעוד שיכולתנו להשפיע על שינוי האקלים ועל הירידה בכמות המשקעים אפסית – על השפעות האדם בנחל אנו יכולים וצריכים להשפיע.

מתוך ההבנה ששינוי אקלים כבר כאן, משפיע על הנחלים בישראל ומסכן את יכולתם לתמוך באוכלוסייה הישראלית הגדלה, וההבנה כי שיש לעשות שינויים באופן ניהול הנחלים ותהליכי קבלת ההחלטות כבר היום, פנינו לעמוד על כתפי הנפילים. בדוח מספר 5 מיפינו כלי מדניות ורגולציה שיצר האיחוד האירופי נוכח האיום האקלימי על נחלים. מהדוח עולה שוב כי המפתח להתמודדות עם השפעות שינוי אקלים על תפקוד המערכת האקולוגית הנחלית טמון באופן התכנון, הניהול והתחזוקה של הנחל בחשיבה צופה פני עתיד. ניהול נחלים בעידן של שינויי אקלים אינו שונה במהותו מניהול נחלים באקלים יציב. אלא שהגדלת הלחץ על המערכת הטבעית גובר, ואחריותנו לפעול מוקדם מספיק על מנת למתן את ההשפעות- גדלה. עלינו לעבור מתכנון וניהול קצר מועד לראייה ארוכת טווח המבוססת על תחזיות האקלים ועל הלחצים העתידיים, כמו גידול דמוגרפי. ועלינו לעשות זאת היום, כשעוד ניתן למתן את ההשפעות ולהגדיל את חוסנן של המערכות הטבעיות להמשיך ולתפקד גם תחת שינוי האקלים. הדירקטיבות האירופיות (דירקטיבת המים ודירקטיבת ההצפות), והמסמכים המנחים של האיחוד האירופי (בצורות ומחסור במים, המדריך לניהול אגני) מעלים עקרונות לניהול שאינם חדשים בישראל. עם זאת, יישום מיטבי שלהם מכוון למערכת אקולוגית יציבה ומתפקדת, שחסינה יותר לטלטלות כמו אלו הצפויות בעידן של אקלים משתנה. בדו”ח מספר 6 בחנו את כלי הניהול שמציע האיחוד ביחס לישראל, ואת החסמים לביצוע אופטימלי. לבסוף בדו”ח מספר 8  הצענו תוכנית פעולה לטווחים זמן המיידי, הבינוני והארוך, עבור משרדי הממשלה ומקבלי ההחלטות האמונים על היבטים שונים בניהול הנחלים. יישומה של התוכנית צפוי לחזק את איתנותה של ישראל נוכח השינויים.