איך מטמיעים שיקולים אקולוגיים בתחזוקת ערוצי נחלים – אֲמָנוֺת וולנטריות או אוטונומיה ניהולית?
אמיר פרלברג
מחברים נוספים
תאריך הפקה
שנות המחקר
רקע
רשות הטבע והגנים יזמה במימון משותף עם רשויות הניקוז באזור הים תיכוני של ישראל ובעידוד המשרד להגנת הסביבה, ניסיון ליצור הגדרות ברורות ומדיניות מוסכמת לתחזוקה שוטפת של ערוצי נחל על ידי רשויות הניקוז. זאת, במטרה להסדיר וולונטרית את פעולות התחזוקה השוטפת של הערוצים, תוך הבטחת התחשבות ברגישות האקולוגית של הנחלים. כל רשות ניקוז מפרסמת את המדיניות שלה במסמך רגישות סביבתית נפרד.
בשנת 2001 נחתמה לראשונה אמנה (ללא מעמד חוקי מחייב) בין רשות ניקוז ונחלים כרמל לבין רשות הטבע והגנים והאגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות. בהמשך בוצעו סקרי רגישות לתחזוקה ברשויות ניקוז ונחלים כינרת (2008), גליל מערבי (2009), ירדן דרומי (2010), שרון (2011–2012), שורק-לכיש (2013–2014) וקישון (2011–2016), ונוסחו מפות הסכמה לתחזוקת נחלים, המשקללות את הרגישות האקולוגית יחד עם דרישות הניקוז, כולל הגדרת פעולות התחזוקה לביצוע. על בסיס מפות אלה אמורה להיחתם אמנה.
מאמר זה בוחן את מידת ההצלחה של התהליך.
תוצאות
על אף שחלף יותר מעשור מאז החל התהליך, רק רשות ניקוז ונחלים כרמל חתומה על אמנה, ואילו ברשויות האחרות מידת התיאום של עבודות התחזוקה בפועל משתנה מאוד ותלויה במדיניות של כל רשות ניקוז ונחלים וביחסיה עם נציגי רשות הטבע והגנים.
נראה שמנגנון האמנות הוולונטריות אינו מיטבי, ומתבקשת בחינת מנגנונים אחרים.
