חבל אשר

רקע לסקר

חבל אשר הוא מרחב ההתיישבות הצפוני ביותר לחופי הים התיכון בישראל, וכולל את שטחי המועצה האזורית מטה אשר והכפר מזרעה. המרחב משלב התיישבות כפרית ושדות חקלאיים עם שטחים טבעיים רבים שמאפיינים את האזור הים-תיכוני. באזור מתקיים מגוון נופי עשיר שכולל את מורדות הרי הגליל במזרח, את  מישור החוף החקלאי, את רצועות רכסי הכורכר המקבילות ואת קו חוף הגליל הייחודי בקנה מידה ארצי במערב. בשטח זה, ערכי טבע, נוף ומורשת רבים אשר משולבים במרחב הכפרי, ומושכים אליהם כל שנה תיירים רבים. מאידך, מעבר ליעדי התיירות, הפנאי והנופש המגוונים, האזור עובר גם תנופת פיתוח משמעותית, בעקבות תהליכי הרחבות ישובים שנועדו לקלוט מהגרים רבים שעוזבים את מרכז הארץ הצפוף לטובת מרחבי הגליל, כמו גם פיתוח של תשתיות נלוות כמו כבישים, מסילות רכבת, קווי מתח וכיוב’.

על מנת לאפשר את קיום התיירות וההתיישבות מחד, ואת המרחבים הטבעיים ואתרי המורשת מאידך, יש לשמור על איזון עדין שייטיב עם כל הצדדים. לשם כך עמלו ארגונים שונים שפועלים במרחב כגון אשכול רשויות גליל מערבי, מוא”ז מטה אשר, איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, וגופים נוספים, על תכנית-אב לשטחים פתוחים שמטרתה להוות פלטפורמה לגיבוש מדיניות של ניהול ותכנון בר-קיימא לשימור ופיתוח בשטחים הפתוחים שבמרחב.

הסקר הנוכחי, שהתבצע במימון הקרן לשמירה על שטחים פתוחים, נועד לסייע לתוכנית האב להכיר בצורה מיטבית את ערכי הטבע, הנוף ומורשת האדם החשובים שבתחום חבל אשר, ובכך להאיר את האפשרויות לשימורם, לצד פיתוח בר-קיימא. גבולות הסקר כוללים בתוכם שטח של כ-305 אלף דונם ומשלבים את גבולות מוא”ז מטה אשר ומועצה מקומית מזרעה: החל בגבול לבנון בצפון ועד לאזור קיבוץ אפק בעמק זבולון בדרום, ובמערב מקו החוף ועד לשטחי מוא”ז מעלה יוסף ורשויות מוניציפאליות אחרות במזרח.

העבודה על הסקר הסתיימה מעט לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ועל כן המידע שמופיע בו אינו כולל שינויים ונזקים שנוצרו באזור בעקבות המלחמה. למעשה תוצאות הסקר מתארות בפירוט את תא השטח כפי שהיה עד לתחילת הלחימה, ועל כן הדו”ח מהווה מסמך חשוב להשוואה ולמידה על התמורות והנזקים שנגרמו עקבות המלחמה.

שיטת העבודה בסקר כללה שלושה שלבים עיקריים: 1) איסוף ואפיון המצאי בתחומי הנוף, מורשת האדם, הבוטניקה והזואולוגיה. 2) הערכת הטבע והנוף. 3) שילוב הנתונים והערכות משולבות.

עיקרי הממצאים

בתחום הסקר וסביבתו אופיינו 35 יחידות נוף (סעיף ‏3: נוף), אשר חולקו ל-550 תתי-יחידות נוף לצורך ניתוח והערכה מעמיקים של מאפייני הנוף של השטח. השטח כולל גם כמות גדולה מאד של אתרים בעלי עניין לציבור (סעיף 4: מורשת האדם). במהלך סקר מורשת האדם סומנו 1,076 מוקדי משיכה היסטוריים, ארכיאולוגיים, טבעיים ונופיים, החל ממקבץ אתרים פרהיסטורי מהעתיקים ביותר בארץ, דרך תילים בעלי חשיבות בין לאומית מתקופות הברונזה והברזל, ועד לאתרי מורשת רבים מתקופת מלחמת העצמאות ואחריה. רובו המכריע של שטח הסקר דורג בערכיות גבוהה ומעלה. ליבת הסקר מציגה רצף גדול של שטחים פתוחים בערכיות נופית גבוהה, בעיקר בגלל מיעוט תשתיות שמאפשר למבקרים בשטח חוויה של נוף טבעי ים-תיכוני או חקלאי פתוח ונרחב. מרבית השטחים שדורגו בערכיות מירבית וגבוהה מאוד הם שטחים טבעיים בעלי גורמי משיכה יוצאי דופן למטיילים ותיירים כגון אתרי עתיקות או מורשת מפורסמים, תצפיות נוף, טבע שמור וחופי רחצה.

בניתוח רצף השטחים הפתוחים (סעיף ‏6) והמסדרונות האקולוגיים (סעיף ‏7), נמצא שהרוב המכריע של שטח הסקר הם שטחים פתוחים (טבעיים, מיוערים, מוברים וחקלאיים). מבחינה זו ניתן לעשות הבחנה ברורה בין מישור החוף החקלאי, שבו נמצאים גם מרבית היישובים באזור, לבין השטחים הטבעיים ברובם שנמצאים במזרח חבל אשר, במורדות גבעות הגליל המערבי. שני חלקי חבל הארץ הזה הם בעלי חשיבות גדולה מבחינת קישוריות במרחב ושניהם מתפקדים כחלק ממערכים של שטחי ליבה ומסדרונות אקולוגיים שמאפשרים תנועה של אורגניזמים בתוך תחומי הסקר ומעבר לו – הן מצפון לדרום והן ממזרח למערב (על בסיס תוואי הנחלים הגדולים).

הניתוח הבוטני (סעיף ‏9) מעיד על העושר האקולוגי העצום שמתקיים במרחב. בתי הגידול הרבים, שבהם חופי ים סלעיים וחוליים, רכסי כורכר ואדמות חמרה, עמקים בעלי קרקעות כבדות, גבעות קירטון מתונות עם קרקעות רנדזינה ושלוחות גיר ודולומיט עם אדמת טרה רוסה, יצרו שילובים רבים ומגוונים של תנאי מחייה. מיפוי הצומח נעשה בשטחים הפתוחים שאינם חקלאיים בלבד (כ-38% משטח הסקר). שטח זה חולק ל-630 יחידות צומח, בהן אופיינו 12 תצורות צומח כלליות, ו-58 תצורות צומח מפורטות. מרבית השטחים שנסקרו הוגדרו כשטחי יער טבעי, חורש או שיחייה (כ-9%, 46% ו-18%, בהתאמה), ושטחים רבים נוספים הם יערות נטועים בעלי תת-יער של צומח ים-תיכוני דומה (כ-18%). תצורות הצומח פורטו עוד וחולקו ל-354 טיפוסי צומח שונים. המין השליט הראשי הבולט ביותר הוא אלון מצוי (חולש על כ-45% מהשטח שנסקר). סה”כ תועדו באזור לאורך השנים כ-1,200 מיני צמחים ובסקר הנוכחי 613. מתוכם, יחד עם נתוני מאגרי המידע של רט”ג, הורכבה רשימה של 127 מינים בסכנת הכחדה. בתי-הגידול העשירים ביותר במינים אלו, הם: קרקעות קלות (חולות, חמרה וכורכר), בתי-גידול לחים, מלחות ומשארי קרקע עמוקה. חלקם בלעדיים למרחב הסקר או שבמרחב מתקיימות האוכלוסיות המשמעותיות ביותר שלהם, כגון: אברה ארוכת-עלים, ארכובית החוף, בקיה אנטולית, נימפאה תכולה ועדעד הגליל. בנוסף, בולט עושר מיני חורש ים-תיכוני שחלקם בלעדיים למרחב, כגון: ברזילון כפוף-שיניים, ברוש מצוי (עץ הבר היחיד בארץ), ולריינית מצויצת וצלען הגליל. כמו כן, 19 מהמינים בסכנת הכחדה הם אנדמיים או תת-אנדמיים. בתחום הסקר תועדו 50 מיני צמחים פולשים, כאשר עיקר מוקדי הפלישה הם בבתי-גידול לחים ובשטחי החולות.

מבחינה זואולוגית (סעיף ‏10), השטחים הטבעיים והטבעיים למחצה בחבל אשר, חולקו לשבעה בתי-גידול ראשיים: בתי-גידול לחים קבועים, בתי-גידול לחים עונתיים, מקווי-מים מלאכותיים, בתי-גידול יובשניים בעמקים אלוביאליים באקלים ים-תיכוני, חולות וכורכר במישור החוף, יערות נטועים, וחורש ושיחייה ים-תיכונית באזורים הרריים. בתי הגידול הראשיים הללו חולקו ל-21 בתי-גידול מפורטים אשר מוסיפים לדייק ולתאר את עושר המגוון הביולוגי הרחב שמתקיים בחבל אשר. בין המינים שתועדו בתחום הסקר בשנים האחרונות ניתן למנות כמה מבעלי החיים הנדירים ביותר בישראל, כגון לוטרה, כלב-ים ים-תיכוני, יחמור פרסי, לטאה ירוקה, טריטון פסים, לבנון הירקון ורבים נוספים. חלק משמעותי מהסקרים הזואולוגיים שהתבצעו במסגרת הסקר הנוכחי, התמקד בשטחים החקלאיים, שבהם היה חסר מידע בסיסי רב שמקורו בנתונים רשמיים (בניגוד למידע רב יותר שהיה קיים בשמורות טבע, גנים לאומיים ויערות קק”ל). הסקרים שבוצעו כוללים סקר דו-חיים קצר באזור נחל געתון ונחל מירב, סקר זוחלים, וסקר יונקים גדולים ובינוניים באמצעות מצלמות לכידה. בסקר נוסף נאסף מידע על עטלפים באמצעות גלאי סונר. במסגרת הסקר תועד לראשונה באזור זה המין אשמן גדול (בסכנת הכחדה), שתחום המחייה העיקרי שלו הוא לאורך בקע ים המלח, עם מעט תצפיות במקומות אחרים, שהדרומיות ביותר היו עד כה באזור הכרמל ועמק יזרעאל.

מפות הערכיות הנושאיות והמשולבות (סעיפים ‏12-‏13) מדגישות את ייחודו של חבל אשר – הן מבחינה אקולוגית-מרחבית והן מבחינה נופית. שטחי השמורות ויחידות הצומח הגדולות שבמזרח החבל מהוות אזורי ליבה לאוכלוסיות צמחים ובע”ח המקומיים והנדירים; נחלי האיתן והאכזב משמשים כמסדרונות אורך ורוחב שמאפשרים מעבר של מינים בין שטחים גדולים ומוגנים יותר; וכן המרחב החקלאי שפזורים בו שטחים קטנים ומצומצמים שמשמרים בית-גידול נדיר וייחודי של קרקעות כבדות, ומתפקדים גם כ-“אבני קפיצה” (stepping stones) שמאפשרות גם הן מעבר “בדילוגים” בין בתי-גידול טבעיים שונים. התמונה הסופית שמתקבלת היא של מרחב שבו הערכיות האקולוגית-מרחבית גבוהה מאוד ברובו המוחלט של שטח הסקר. תפקודו המרכזי של האזור כחלק ממערכת גדולה יותר של שטחים פתוחים ומעברים אקולוגיים מכריע את הכף, ומעלה את ערכיותו של האזור גם במקומות שבהם הערכיות האקולוגית נמוכה באופן יחסי.

המלצות

ישנה חשיבות רבה לשמור על השטחים הפתוחים הנרחבים והרציפים בחבל אשר, ע”י הכוונת הפיתוח כך שיהיה צמוד-דופן לשטחים בנויים קיימים ככל הניתן. כמו כן, חשוב לצמצם את ההשפעות השליליות של תשתיות שמקטעות את רצף השטחים הפתוחים, ולשפר את עבירות המסדרונות האקולוגיים שאותם הן חוצות. לצורך זה, מומלץ לתחזק את מעבירי המים שקיימים תחת תשתיות חוצות ולשפרם, כך שיאפשרו מעבר חופשי של בע”ח, וכן לצמצם השפעות זיהום אור בכלל ותאורה מכבישים ויישובים שמכוונת לאזורי מסדרון בפרט. בעת הקמת תשתיות חדשות, ובכלל זה סלילת כבישים חדשים, יש לדאוג שהפעולות שצויינו לעיל יתקיימו, ואף לשקול את סלילת הכביש על גשר שיעבור מעל בתי-גידול ערכיים שחשובים לשימור.

בנוסף, חשוב להגדיל את פעולות השימור והשיקום בבתי הגידול המאויימים שבתחום הסקר, ע”י ביצוע מספר פעולות מרכזיות:

• שיקום נחלי האכזב והתאמת פעולות התחזוקה בערוצים שנמצאו ערכיים לחי או לצומח, בדגש על נחל חילזון שמהווה מסדרון אקווטי חשוב בציר מזרח-מערב, ומאפשר מעבר של אוכלוסיות צמחים ובע”ח אל נחל נעמן.
• שיקום בריכות דגים נטושות והפיכתן למקווי מים קבועים ועונתיים (שחזור בתי הגידול המימיים שהיו לפני הקמת הבריכות), כפיצוי למדגים הרבים שכוסו באופן משמעותי ע”י מתקנים פוטו-וולטאיים צפים תוך כדי ביצוע הסקר.
• חיזוק ההגנה הסטטוטורית והפיקוח על שטחי רעייה ערכיים בתחומי הסקר (למשל באזור ערב אל-עראמשה, אשרת ואזור התעשייה בר לב), ושיקום שטחים נוספים ע”י טיפול מאסיבי במצבורי פסולת, טיפול במוקדי מינים פולשים אגרסיביים (דוגמת שיטה כחלחלה, טיונית החולות ודודוניאה דביקה).
• הגדלת המאמצים לשימור בריכות החורף הקיימות במרחב, ולשיקום של משארי שדה נוספים שמשמרים בית-גידול ייחודי של קרקעות כבדות (עפ”י: אבישר וברקן, 2020).