מזרח הגליל התחתון

רקע:

מזרח הגליל התחתון משמר רצף שטחים פתוחים נדיר בישראל, שאין כמותו בגליל כולו. בכל המרחב ישנו מספר קטן של יישובים כפריים קטנים, שביניהם משתרע שטח פתוח גדול שחלקו טבעי וחלקו מעובד. מרחב זה משמש כאזור מחייה לאחת מאוכלוסיות הצבאים הגדולה ביותר בארץ, ומקושר במסדרונות אקולוגיים עם הגלבוע והרי השומרון בדרום מחד, ועם הרי הגליל העליון בצפון מאידך. בנוסף, נמצאים בשטח הסקר אזורים בעלי חשיבות בוטנית וזואולוגית מירבית בשל נדירותם.

הסקר מתייחס למזרח הגליל התחתון כרצף גיאוגרפי אחד – יערות, שמורות טבע ושטחים שאינם מוגנים, ומניח בסיס מידע לתכנון וניהול רב-תכליתיים של השטחים הפתוחים עבור כל הגופים שמנהלים את השטח באזור. כך יוכלו התכנון, הניהול והממשק להתבצע באופן שבו הם יתרמו הן לשמירת איכותם האקולוגית והנופית של השטחים הפתוחים, והן לרווחת תושבי האזור והמבקרים.

מטרות הסקר:

מטרת הסקר היתה לגבש תמונת מצב כוללת אודות ערכי הטבע, הנוף ומורשת האדם באזור, על ידי מיפוי הצומח, דגמי תפוצתו וערכיותו האקולוגית; מיפוי המצאי הזואולוגי; הגדרת יחידות הנוף וערכיותן הנופית-תרבותית; כמו גם איתור ומיפוי אתרי מורשת האדם, מצבם ופוטנציאל השימור והשיקום שלהם.

עיקר הממצאים:

• נוף ומורשת האדם:

השטח מאופיין בסדרה של רמות בזלתיות נטויות, כאשר לעיתים נחשפים בהן גם סלעי משקע יבשתיים וימיים צעירים יחסית. בחלקו הצפוני-מערבי של הסקר נכלל גם חלק מהגליל התחתון המרכזי, שמתאפיין בבקעות ורכסים מסלעי משקע ימיים, שכיוונם הכללי מזרח-מערב. לפיכך, חבל ארץ זה משתייך ברובו לחטיבת הנוף של רמות הגליל התחתון המזרחי ונחליו, וקטעים קטנים מחטיבות נוף נוספות: שולי עמק הירדן במזרח, שולי עמק חרוד בדרום, ורכסי הגליל התחתון המרכזי במערב ובצפון.

המרחב מתאפיין במפגש דרמטי בין מתלולים וערוצים קשים למעבר – מחד, לבין שטחים חקלאיים נרחבים ומישוריים, שמעובדים באינטנסיביות רבה – מאידך. תמונת נוף זו אינה משקפת בנאמנות את תבנית הנוף ההיסטורית, שכן בהיעדר מקורות מים ושטחי קרקע ראויים לעיבוד, רבים משטחי הרמות היו בלתי מיושבים עד לאמצע המאה ה-20. מתקופה זו ואילך הוחל בפעילות חקלאית אינטנסיבית שמשלבת הכשרת קרקע והובלת מים ממרחקים.

במרחב הסקר אופיינו 22 יחידות נוף, דבר המעיד על גיוון נופי רב. מרבית היחידות דורגו בערכיות נופית גבוהה עד מירבית. בין האזורים שהוגדרו בערכיות המירבית: מצוקי הארבל, רכס אדמי, יער בית קשת, נחל יששכר ומתלול בית השיטה. כמו כן, תועדו 1,254 אתרי נוף ומורשת האדם, שרובם נסקרו בשטח וחלקם תוארו בסקרים ארכיאולוגיים ובמפות היסטוריות. מתוך האתרים, כ-150 הם בעלי חשיבות ארצית/עולמית (כגון: קרני חיטין, צוק הארבל, חנות תגרים וכוכב הירדן), וכ-235 אתרים בעלי חשיבות אזורית. האתרים כוללים אתרים ארכיאולוגיים, היסטוריים (מהמאה ה-20), הידרולוגיים (מעיינות, בארות ובורות מים), גיאומורפולוגיים (מצוקים, מערות ופסגות), בוטניים (עצים עתיקים וריכוזי פריחה), נוף והנצחה.

• בוטניקה:

הרכב חברת הצומח מושפע מהתשתית הגיאולוגית והטופוגרפיה: האזור המערבי והצפון-מערבי של סלעי המשקע הימיים, לעומת מזרח הסקר ודרומו שרובם וולקניים, כמו גם הגיאומורפולוגיה הבולטת בעיקר במזרח הסקר, בירידה הארוכה והתלולה אל עמק הירדן. גם המפל האקלימי משפיע על הרכב חברת הצומח: מממוצע משקעים רב-שנתי של 600-500 מ"מ בצפון-מערב, עד 400-300 מ"מ לשנה בדרום-מזרח, וכך גם הממוצע הרב-שנתי של הטמפרטורה: מ- 19-17 מעלות צלזיוס בצפון-מערב, עד ל- 23-21 מעלות בדרום-מזרח.

הבדלים אלו באים לידי ביטוי בנוכחות יערות וחורשים ים-תיכוניים במערב אזור הסקר ובצפונו, לעומת היעדרות כמעט מוחלטת של חורשים ונוכחות דלה של עצים, שיחים ובני-שיח במזרח אזור הסקר ובדרומו, שם אופי הצומח הוא של בתת-ספר ים-תיכונית שנשלטת ע"י עשבוניים. גיוון זה מתבטא היטב בחלוקה לדגמי תפוצה פיטוגיאוגרפיים של הצומח בסקר. מתוך 746 מיני צמחים שתועדו בסקר, 88% הם בעלי דגם תפוצה ים-תיכוני, 35% בעלי דגם תפוצה אירנו-טורני, 10% בעלי דגם תפוצה אירו-סיבירי, 7% בעלי דגם תפוצה סהרו-ערבי, ועוד 4% בעלי דגם תפוצה טרופי/סודני (ישנם מינים שדגם התפוצה שלהם רחב, וכולל יותר מטיפוס תפוצה אחד).

18 מיני צמחים בסכנת הכחדה מתועדים בתחום הסקר: אירוס הביצות, אלקנת הגליל, בוצין הגליל, געדה זעירת-פרחים, זמזומית ורבורג, טופח דביק, כשות גס, לוענית יריחו, לשון-פר מזרחית, מרוות איג, נץ-חלב חום, סומקן ענקי, עלקת ארץ-ישראלית, פשטה שרועה, שום הגלגל, שום שחור, שלהבית הגלגל ותלתן ישראלי; ועוד 16 מינים נמצאים על סף איום או שהם נדירים מאד. 15 מינים נכחדו ככל הנראה מאזור הסקר: אשבל ארוך-שיבולת, אשבל זהרי, בקית החולה, געדה קוצנית, געדת הביצות, ורבוגינת פקטורי, ורוניקה עדינה, חלוק זהרי, לוענית גדולת-עלים, מלוכיה משולשת, מלפפון משולש, מסרק ארץ-ישראלי, סחלב הביצות, פשתנית משולשת וצלע-שור אשונה. צמחים אלו שייכים לשני בתי-גידול עיקריים – בתי-גידול לחים וקרקעות כבדות, שהשתנו לחלוטין בעשרות השנים האחרונות: הקרקעות הכבדות הפכו ברובן לשדות ומטעים שמטופלים באופן אינטנסיבי עם ריסוסים וחריש עמוק, וצמחי הבר שקשורים לקרקעות אלו נכחדו בחלקם הגדול. בתי הגידול הלחים נעלמו בחלקם (תפיסת מי מעיינות ונחלים, הטייה, ייבוש והסדרת ערוצים), וגם אלו שנותרו סובלים מעקות שונות (זיהום, הדברה, העשרה בחומרי-הזנה וכד') – שגרמו להכחדה ניכרת של מינים בבית-גידול זה. נוסף על כך, תועדו בתחום הסקר 29 מיני צמחים זרים ופולשים, שהבולטים בהם הם: אזדרכת מצויה, אל-ציצית לבנה, טבק השיח, כשות השדות, פרקינסוניה שיכנית, שיטת עלי-ערבה, שיטת ויקטוריה, לכיד הנחלים ולכיד קוצני.

• זואולוגיה:

המגוון האקלימי, הגיאוגרפי והבוטני הרב בשטח הסקר, יוצר מספר רב של נישות אקולוגיות שכוללות רמות, מצוקים, וערוצים עמוקים שבהם נחלי אכזב או קטעי נחל שיש בהם זרימה קבועה או עונתית. שולי הבקע והנחלים המתערצים יוצרים מתלול גבוה, שחושף מגוון של תצורות גיאולוגיות שעליהן מתפתח עולם צומח וחי משתנה ומגוון, במספר רב של בתי-גידול ייחודים: מצוקים, מעיינות, בריכות חורף, גבים ונחלי איתן. כל אלו יצרו עולם זואולוגי עשיר וייחודי בשטח הסקר. רוב המידע הזואולוגי נאסף ממקורות חיצונים ואלו עיקרי הממצאים: בסקר מעיינות שפורסם ב-2018 נמצאו 61 טקסונים של חסרי-חוליות אקוואטים. במאגרי המידע מתועדים גם שישה מיני דגים, חמישה מבין שבעת מיני הדו-חיים של ישראל (מהם שני מינים בסכנת הכחדה חמורה: חפרית מצויה וטריטון פסים; ומין אחד בסכנת הכחדה: קרפדה ירוקה), 28 מיני זוחלים, מהם ארבעה מינים בקטגוריית "עתידו בסכנה": מחרוזן "האוכפים", מחרוזן "הטבעות", נחושית נחשונית וצב-יבשה מצוי. בתי הגידול העשירים ביותר בתצפיות בזוחלים היו במרבית הסקרים בתות בני-שיח ושטחים עשבוניים. בעופות תועדו 182 מינים, מהם חמישה מינים נכחדו כמקננים באזורנו: אנפה אפורה, דיה שחורה, זרון סוף, חרגולן זמירי ועיט חורש; שבעה מינים בסכנת הכחדה חמורה: בז נודד, חופמי גדות, נשר מקראי, עיט ניצי, פיפיון צהוב, שיחנית זית ושליו נודד; ועוד שלושה מינים נמצאים בסכנת הכחדה. הצפרים הצביעו על הצורך בשמירה על מגוון תצורות צומח ובתי-גידול כמרכיב חיוני בשמירת מגוון מיני העופות של אזור הסקר. במחלקת היונקים תועדו בתחום הסקר 38 מינים, מהם שני מינים בסכנת הכחדה חמורה: לוטרה ונמר; ארבעה מינים בסכנת הכחדה: גירית דבש, לילן, פרסף גדול וצבוע מפוספס. צבי ישראלי (עתידו בסכנה) מהווה במידה רבה "מין דגל" במזרח הגליל התחתון, שם האוכלוסייה מהווה כ-40% מאוכלוסיית הצבאים בצפון הארץ. אזור זה הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה לאוכלוסיית הצבאים בישראל, שכן חלקים ניכרים מהשטח הם בית-גידול מועדף על-ידי צבאים.

• ערכיות כוללת אקולוגית-מרחבית:

שילוב המידע הבוטני-זואולוגי, יחד עם מפת הערכיות המרחבית המשולבת, יצרו את מפת הערכיות האקולוגית הכוללת, שממנה נובעות המסקנות הבאות:

• תא השטח הגדול והערכי ביותר נמצא בין כביש 767 לכביש 71.
• תא שטח צפוני (מצפון לכביש 77): ליבה איכותית בגן לאומי ארבל. חשיבות גבוהה של המסדרון בין מחנה נמרה לכפר זיתים, ובין מחנה נמרה ללביא.
• תא שטח אמצעי (בין כביש 77 לכביש 767): ליבה קטנה, חסומה משלושה כיוונים ע"י כבישים ויישובים לאורכם (77 מצפון, 65 ממערב, 767 מדרום). כביש 65 מקטע בין יער בית קשת לרמת יבנאל.
• כביש 77 מהווה מחסום אקולוגי משמעותי בין אזור צפון הסקר (ארבל, קרני חיטין, נמרה) למרכזו (בקעת יבנאל, רכס אדמי ויער בית קשת). גם פה יש חשיבות עליונה ליצירת מעברים אקולוגיים במקרה של הרחבת הכביש.
• כביש 767 והיישובים לאורכו (יבנאל, שרונה, כפר כמא, שדמות דבורה, כפר תבור) – מהווים חסם. יש לאורך כביש זה מספר מעברים הכרחיים, שערכיותם האקולוגית מירבית: בין יבנאל לשרונה, בין שרונה לכפר כמא ובין כפר כמא לשדמות דבורה.
• כביש 65 מהווה מחסום אקולוגי שמונע קישוריות בין אזור יער בית קשת לשאר אזורי הסקר. בחלק הדרומי של יער בית קשת, נחל השבעה מהווה מעבר אקולוגי הכרחי שמחבר את יער בית קשת מדרום לאזור אגן נחל תבור, וגם מעביר מים בין כפר תבור לכדורי. באזור מרכז יער בית קשת, בין בית קשת לאילניה אין כרגע מעבר אקולוגי בכביש, ובמקרה של הרחבת הכביש מומלץ לבנות מעבר כזה. גם בחלקו בצפוני של יער בית קשת, בין אילניה למחלף גולני אין מעבר אקולוגי בכביש ומומלץ לבנות מעבר כזה אם יורחב הכביש.
• כביש 71 מהווה מחסום משמעותי. ישנה חשיבות גבוהה למעברים ההכרחיים לאורך הכביש.