סקר צמחים בסכנת הכחדה

ה'ספר האדום- צמחים בסכנת הכחדה בישראל‘ הגדיר 414 מיני צמחים בסכנת הכחדה בישראל, על פי קריטריונים אזורים. הספר מתעד את מצבם של מיני הצמחים בטבע בישראל תוך הסתכלות על המין כיחידת הבסיס לשימור המגוון הביולוגי ומתבסס בעיקר על נתונים שנאספו בסקר נרחב שבוצע בשנות ה-90 של המאה ה-20.

מאז שנת 2013 מקיימת רשות הטבע והגנים סקר מיני צמחים בסכנת הכחדה בישראל. הסקר מבוצע ע"י בוטנאי מכון דש"א, בהנחיית הוועדה המקצועית לטיפול בצמחים בסכנת הכחדה שמינתה חטיבת המדע של הרשות. המטרה העיקרית של הסקר היא בדיקת קיומן של אוכלוסיות בסכנת הכחדה והערכת גודלן, במקומות שבהם תועדו האוכלוסיות בעבר. לניטור מינים אלו חשיבות גבוהה באבחון המצב בשטח ובגזירת פעולות השימור הנדרשות.

בסקר שנערך בין השנים 2013-2018 הוחלט לתת קדימות לשימור של 40 מיני צמחים בסכנת הכחדה שהם גם אנדמיים לישראל- אלו המינים שתחום התפוצה שלהם מוגבל לישראל בלבד. בחירה זו מדגישה את האחריות ברמה העולמית של מדינת ישראל בכלל ורשות הטבע והגנים בפרט, למניעת הכחדה של מינים הייחודים לישראל, בהתאם לאמנות הבינלאומיות שעליהן חתומה ישראל.

מהנתונים של סקר זה עולה כי בית הגידול הנפגע ביותר מאז שנות ה-90' של המאה ה-20 מפעולות פיתוח, בניית כבישים וחקלאות אינטנסיבית, הינו הקרקעות הכבדות בעמקים. מינים אנדמיים רב-שנתיים, שגדלים רק בבית-גידול זה, צמצמו את תפוצתם ואת מספר האוכלוסיות שלהם והפכו לנדירים יותר. הפגיעה ניכרת בעיקר בעמק יזרעאל ובגליל התחתון.  בית-גידול נוסף שצפוי להיפגע בשנים הקרובות במידה משמעותית הינו בית הגידול המדברי של מישורי הלס בצפון הנגב, שם החלה בעשור האחרון תנופת בנייה ופיתוח בהיקפים נרחבים, שרק תלך ותגדל בשנים הקרובות.  בבתה ובחורש הים-תיכוני ישנה פגיעה בגדלי האוכלוסיות. גיאופיטים אנדמיים לחורש בישראל מתמודדים עם הפרעות חוזרות: שריפות, רעיית יתר, ממשק יער, חקלאות מטעים והרחבת יישובים על חשבון החורש – שגורמות לירידה במספר האוכלוסיות ולצמצום מספר הפרטים בכל אוכלוסייה. במינים המדבריים ובמיני הר הנגב, מידע העבר לוקה בחסר.

הסקר בשנת 2020 התמקד בשטחי קרקעות כבדות ושולי שדות ומטעים, באתרים שאין בהם מידע עדכני.

תוצאות הסקר העלו כי רוב הצמחים בסכנת הכחדה בעלי זיקה לקרקעות כבדות גדלים בצמידות לשטחים חקלאיים וביערות קק"ל, וכי קיימת ירידה במספר האתרים שלהם ברחבי הארץ. שטחים אלו כמעט שלא מוגנים: רק 2% מהקרקעות הכבדות מוגנות בשמורות טבע, למרות שבהן המספר הגדול ביותר של מינים בסכנת הכחדה (182 מינים). לכן, על מנת לשמור על בית-גידול ייחודי זה ועל המינים שגדלים בו, יש לחפש דרכי פעולה חלופיות – לפעול לשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים כגון חקלאים ששטחם גובל באתרים בערכיות גבוהה וקק"ל. יש לעודד חקלאות משמרת מגוון ביולוגי באתרים שבהם המינים שרדו בשדה או בכרם (לדוגמה: חריש רדוד, הימנעות מריסוס בחומרי הדברה) ולפעול להגנה סטטוטורית של השטחים החשובים ביותר.

לסקרים שבוצעו חשיבות רבה בהבנת המצב הקיים של בתי הגידול בסכנת הכחדה שנסקרו. ניתוח המצב הקיים של בתי הגידול עם המינים בסכנת הכחדה שאותרו, יכול לשמש כבסיס לקבלת החלטות לגבי שימור שטחים מסוימים ושינוי הממשק בהם. הממצאים מספקים כלים יישומיים למנהלי השטחים הפתוחים ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים בתהליכי קבלת החלטות, לצורך קידום החזון של פיתוח בר-קיימא תוך שמירה על המגוון הביולוגי, עבורנו בהווה ועבור הדורות הבאים בעתיד.