תקציר

רצועת החוף שבתחומי המועצה האזורית חוף הכרמל היא הארוכה ביותר בארץ, ומשתרעת על פני כ-40 ק"מ. ברצועה צרה זו, שרוחבה נע בין 200 מ' בצפון המועצה לכ-2.5 ק"מ בדרומה, ערכי טבע, נוף ומורשת האדם שאין כדוגמתם בארץ:

• מבנה גיאומורפולוגי ייחודי בקנה מידה עולמי של רכסי כורכר מקבילים לקו החוף – חלקם כיום בים וחלקם ביבשה, שמייצגים את אירועי העלייה והנסיגה הקדומים של הים. רכס הכורכר שלאורך קו המים יוצר את קו החוף המפורץ ביותר בארץ, כמו גם שרשראות איים קרובים לחוף. בין רכסי הכורכר ישנן 'מרזבות' (או 'אבוסים') שבהן הצטברו משקעים עמוקים של סחף קרקע שהגיעה דרך הנחלים מרכסי הכרמל ורמות מנשה. קרקעות אלו משמשות ברובן לחקלאות.
• רצועת החוף משמשת גם כמסדרון אקולוגי ארצי – המערבי ביותר בארץ, שמאפשר תנועה של בעלי חיים ויחידות הפצה של צמחים, בין שטחים מוגנים (שמורות טבע, גנים לאומיים ויערות קק"ל). מסדרון אקולוגי נוסף, מזרחי יותר, מתבסס על רכסי הכורכר הפנימיים ועל המרזבות שביניהם.
• ברצועה צרה זו, מיוצגות שמונה מערכות אקולוגיות (יותר משליש מתוך 23 המערכות האקולוגיות הארציות), שחמש מתוכן נדירות, רגישות ונמצאות בסיכון: חולות, חמרה וכורכר, מלחות חוף, בתי-גידול לחים ועמקי המרזבות – שבהם קרקעות כבדות.
• במערכות האקולוגיות הרגישות הללו, מתקיימים יותר מ-300 מיני חולייתנים, שמהם כ-60 נמצאים בסכנת הכחדה, וכמעט 900 מיני צמחים, שמהם קרוב ל-100 מינים נמצאים בסכנת הכחדה או על סף איום!
• רצועת החוף משופעת לא רק באוצרות טבע חשובים, אלא גם באוצרות תרבות רבים: זהו האזור העשיר ביותר בארץ באתרי עתיקות ומורשת חופית: ערי החוף החשובות – עתלית, דור וקיסריה, תילים ארכיאולוגיים על רכסי הכורכר, מחצבות כורכר עתיקות, מערות קבורה וקברים חצובים בסלע, מתקני הפקת מלח, בריכות גידול של חלזונות להפקת צבע הארגמן, בארות מים רבות, מתקני הולכת מים (סכרים ואמות מים) ועוד.

כל אלו הופכים את חופי המועצה ואתריה לחופים מהמבוקשים בארץ, כאשר מדי שנה פוקדים אותם כ-2.5 מיליון מבקרים (וכ-4 מיליון בשנתיים האחרונות, שבהן לא ניתן היה לצאת לנפוש בחו"ל), ולכן נדרשים תכנון וניהול מושכלים של השטח.

מוא"ז חוף הכרמל החלה לאחרונה בגיבוש תכנית אסטרטגית למרחב החופי של המועצה, שבמסגרתה תוכן תכנית-אב שתיקרא "פארק חוף הכרמל", שינוהל כחלק מהמרחב הביוספרי המוכרז של הכרמל. הסקר נועד לספק רקע אקולוגי, נופי ותרבותי לתכנון, לניהול ולממשק של הפארק, לתכנית הכוללנית של המועצה לכשתצא לפועל, וכן לתכניות פיתוח אחרות, ולסייע בהגדרת עדיפויות לשימור ולפיתוח.

גבולות הסקר הם מנחל גלים בצפון ועד פאתיה הדרומיים של קיסריה בדרום, ומקו החוף במערב עד קו המגע בין רכס הכורכר השלישי (שעליו סלול כביש החוף) למרזבה שלמרגלותיו, כולל שטח ביצות הכברה ההיסטוריות (בין מחלף זכרון יעקב לאור עקיבא).

תחום הסקר מתפרש על פני שתי חטיבות נוף: מישור חוף הכרמל – מגבול הסקר הצפוני ועד נחל תנינים, ובו שש יחידות נוף, והשרון הצפוני – מנחל תנינים ועד גבול הסקר הדרומי, ובו שתי יחידות נוף נוספות. יחידות הנוף חולקו בחלוקה משנית ל-149 תת-יחידות נוף, שהיוו את יחידת ההערכה הנופית, יחד עם 869 אתרי הנוף והמורשת שתועדו בתחום הסקר. מהם 398 אתרים ארכיאולוגיים, 52 אתרים בוטניים, 38 אתרי ביקור, 58 אתרים גיאומורפולוגיים, 163 אתרים הידרולוגיים, 80 אתרים היסטוריים, 62 אתרי הנצחה, ועוד 18 אתרים שסווגו בסיווג אחר. 291 מהאתרים הללו דורגו כבעלי חשיבות ברמה הארצית, 215 אתרים כבעלי חשיבות ברמה האזורית, והשאר – 353 אתרים, כבעלי חשיבות מקומית בלבד. ריכוז אתרים בעלי חשיבות ארצית נמצא בגן הלאומי קיסריה, במרחב עתלית ובמרחב דור-הבונים.

בבחינת הערכיות הנופית של תחום הסקר, נמצא שרובו המכריע דורג בערכיות גבוהה ומעלה: מרבית רצועת החוף, אזור אמות המים לקיסריה, שמורת חוף הבונים, אזור בריכות המלח בעתלית, מקטעים שמורים של רכס הכורכר המזרחי (שייח' בורייק, רכס דרכמון), שמורת נחל תנינים, בריכת תמסח ואזור הדיפלה במורד נחל דליה. שטחים בערכיות נופית בינונית-נמוכה נמצאו בעיקר בקרבת עתלית, באזור מושב דור ומחצבות מופרות במרחב הבונים-צרופה.

בתחום הסקר אין רצף גדול של שטחים פתוחים, בהשוואה למרחב שנמצא ממזרח – המרזבה החקלאית המזרחית והכרמל. אף על-פי כן, ישנם מספר כתמים, בקנה המידה המקומי, שחשוב להתייחס אליהם: חוף גלים, רכס חורבת קרתא ובריכות המלח; מרזבת נווה ים-נחשולים; אזור הדיפלה; מרזבת הכבארה; חוף אמות המים; שמורת חרובי קיסריה; וחולות שדות ים.

בבחינת המסדרונות האקולוגיים שבתחום הסקר ובסביבתו המיידית, נמצא שישנם שני מסדרונות אורך עיקריים בציר צפון-דרום – מסדרון החוף ומסדרון המרזבות ורכסי הכורכר; עשרה מסדרונות רוחב בציר מזרח-מערב – שרובם על בסיס ערוצי הנחלים; וכן תשעה מעברים אקולוגיים הכרחיים ('צווארי בקבוק') שאינם מוגנים סטטוטורית, שלושה מסדרונות מקומיים ('תשתית ירוקה'), ועוד 36 מפגשי נחל-כביש/מסילה, מעברים חקלאיים או דרכי גישה ליישובים מעל/מתחת לכבישים – שרובם יכולים לשמש כמעברים אקולוגיים חוצי-תשתיות, אם ישופר מצבם.

מפת הערכיות המרחבית, שמשלבת בין ערכיות המסדרונות האקולוגיים לערכיות רצף השטחים הפתוחים, מראה כי רצועת החוף כולה דורגה בערכיות המירבית, כמו גם מקומות בעורף החוף שבהם שטח פתוח משמעותי: אזור חרבת קרתה, בין נווה ים לנחשולים, בין נחשולים לג'יסר א-זרקא, ומג'יסר א-זרקא עד שדות ים; האזור המזרחי מקוטע יותר, ומופיעים בו כתמים בערכיות מירבית באזור רכס צרפנד, רכס דרכמון ורכס טפת, וכן כתמים בלב השטח הפתוח החקלאי של מרזבת הכבארה, שמורת חרובי קיסריה, וכתמים בלב השטחים החקלאיים של שדות ים, ובדיונות שמדרום לשדות ים. כמעט כל שאר השטח שאינו בתחום השטח המבונה, דורג בערכיות גבוהה מאד.

מבחינה בוטנית, כולל תחום הסקר כמה מבתי-הגידול הייחודיים והמאויימים ביותר בארץ מבחינת מגוון מיני הצמחים והרכב הצומח: מלחות החוף, חולות מישור החוף, רכסי הכורכר, בתי-גידול לחים וקרקעות כבדות. המאפיינים הסביבתיים שמעצבים את הנוף והתשתית, יוצרים מקבץ נדיר של בתי-גידול אופייניים למישור החוף, שדחוסים לאורך שטח צר וארוך: שטחי חולות גדולים בדרגות ייצוב שונות, רכסי כורכר במרחקים שונים מהחוף, מרזבות של קרקעות כבדות בין רכסי הכורכר, ושלל בתי-גידול לחים – ביניהם נחלים איתנים, נחלי אכזב, בריכות חורף, כרי אחו לח, שטחי ביצה ומלחות חוף. גיוון כה גדול על שטח כל-כך קטן, בא לידי ביטוי בכתמיות הגדולה ובשפע טיפוסי הצומח שתועדו בסקר: 246 טיפוסי צומח שונים, כאשר כמעט כל טיפוסי הצומח תועדו בפוליגון אחד בלבד!

בתי הגידול הללו נפגעו קשות כתוצאה מפעילות האדם בעשורים האחרונים, ובחלקם מתמשכת הפגיעה גם מאות ולעתים אף אלפי שנים קודם לזמננו. הפגיעות כוללות בעיקר בינוי ותשתיות (יישובים, כבישים ומסילות), חקלאות (בעיקר בקרקעות הכבדות), תפיסת מעיינות וייבוש ביצות. התוצאה היא שמתוך קרוב ל-100 מינים שנמצאים ברשימה האדומה של הצמחים בסכנת הכחדה בישראל (שהם כחמישית מהרשימה הארצית!), כ-20 מינים נכחדו ככל הנראה מהאזור – כמחציתם, מינים של בתי-גידול לחים. למרות כל זאת, בשטח הסקר ניתן עדיין למצוא שטחים פתוחים משמעותיים שמשמרים חלק ניכר מהמגוון של הצומח הייחודי לאזור, בכל אחד מבתי הגידול הללו: כאמור – כתמיות רבה וגיוון גדול של טיפוסי צומח, ועושר גבוה של מינים – כמעט 900 מיני צמחים(!), מהם 130 מינים שתועדו לראשונה בתחום הסקר במהלך הסקר הנוכחי.

מבין הצמחים בסכנת הכחדה שבתחום הסקר, 12 הם גם אנדמיים לישראל. חשוב לציין את הריכוזים המשמעותיים של מיני צמחים בסכנת הכחדה שחלקם אינו מוגן סטטוטורית: לכל אורך שמורת חוף גלים, בשפך נחל אורן, בשמורת חרבת קרתא, בבריכות המלח, במפרצי מחנה עתלית ובהמשך רכס הכורכר החופי עד נווה ים, באזור שפך נחל מערות, לכל אורך חוף נווה ים – הבונים, ובהמשך  בשמורת דור-הבונים לכל אורכה עד תל דור (כולל), בבריכת החורף שמזרחית לשמורת דור-הבונים, בדרום מפרץ דור ובבריכות הדגים הנטושות של מושב דור, באזור הדיפלה, ברכס מעגן מיכאל, בשרידי ביצת הכבארה, בשמורת עיינות תמסח, לאורך נחל תנינים, בבריכת החורף שמזרחית לג'יסר א-זרקא (שם האוכלוסייה האחרונה בארץ, ככל הנראה, של קחוון קטן-עלים!), בחרבת מלח, בשמורת חרובי קיסריה, לאורך קו החוף ואמות המים בין תל תנינים לקיסריה העתיקה ובחולות שדות ים.

האיום העיקרי על חברת הצומח, מלבד תכניות הפיתוח, הוא הצמחים הפולשים, ובראשם טיונית החולות והשיטה הכחלחלה – שהולכות ומשתלטות בעיקר על בית הגידול החולי, מייצבות אותו, משנות את אופיו, ודוחקות ממנו את המינים המקומיים. איום משמעותי נוסף הוא היסגרות הסבך בבתי הגידול הלחים והשתלטות המינים הנפוצים: אשל, קנה ופטל – שגם הם דוחקים את המינים האחרים שהולכים ונעלמים.

גם מהבחינה הזואולוגית, פסיפס בתי הגידול העשיר בתחום הסקר מאפשר את קיומה של פאונת בע"ח גדולה ומגוונת, ומכיוון שרוב בתי הגידול הללו מאויימים, כך נמצאים בסיכון גם מינים רבים של בע"ח שמאכלסים אותם: 15 מיני דגים (מהם שני מינים בסכנת הכחדה ושני מינים פולשים), שלושה מיני דוחיים (מהם שניים בסכנת הכחדה), 34 מיני זוחלים (מהם שבעה מינים בסכנת הכחדה ומין פולש אחד), 243 מיני עופות (מהם 41 מינים בסכנת הכחדה, ארבעה מינים פולשים ומין מבויית אחד שהתפרא), ו-30 מיני יונקים (מהם שמונה מינים בסכנת הכחדה ומין פולש אחד).

מבין המינים הללו, חשוב להזכיר בעיקר את שני מיני צבי הים: חום וירוק – שניהם בסכנת הכחדה חמורה. חופי המועצה מהווים נתח נכבד מאד מחופי הארץ שבהם מטילות הנקבות את ביציהן בסוף האביב ובקיץ – בדיוק בשיא עונת הרחצה. בנוסף, חשוב להזכיר את שני מיני שחפיות הים: ש. ים (עתידה בסכנה) וש. גמדית (בסכנת הכחדה), שהריכוזים המשמעותיים ביותר של אתרי הקינון שלהן בארץ נמצאים בחוף הכרמל. אתר קינון חשוב שככל הנראה לא היה מוכר עד היום ואינו מנוטר, נמצא במהלך הסקר על אי צמוד לחוף בתחום מחנה עתלית.

בסיכום כלל הממצאים הזואולוגיים, נמצא שהערכיות הזואולוגית המירבית הוגדרה בכמעט שני-שליש מהשטחים הפתוחים שאינם חקלאיים פעילים, ועוד כשליש מהשטח הוגדר בערכיות גבוהה מאד וגבוהה. השטחים בערכיות המירבית כוללים את כל רכס הכורכר, הדיונות והחוף בשמורת חוף גלים, את אזור רכס הכורכר בחרבת קרתה ובעתלית, את בריכות המלח והשטחים הבלתי-מופרים במחנה עתלית, עד קצה רכס הכורכר החופי בנווה ים, ובהמשך – את חוף נווה ים – הבונים, תוואי נחל מערות ונחל מהר"ל, ורכסי הכורכר התיכון והמזרחי (משיח' בורייק עד רכס צרפנד), למעט המחצבות הנטושות. דרומה מנחל מהר"ל, ממשיך המסלול המערבי לאורך החוף, המרזבה המערבית ורכס הכורכר התיכון – עד תל דור ובהמשך לאורך חוף דור עד נחל דליה, והמסלול המזרחי כולל את רכס דרכמון ממושב הבונים עד מושב דור (שוב, למעט המחצבות הנטושות). מדרום לנחל דליה, נמשך המסלול המערבי לאורך כל חוף הים עד קיסריה העתיקה (למעט חוף כפר הדייגים של ג'יסר א-זרקא), כולל כל אזור אמות המים בין קיסריה לים, והמסלול המזרחי מקוטע מנחל דליה ודרומה, וכולל מספר כתמים איכותיים במיוחד ברכס מעגן מיכאל, בשמורות הדיפלה ונחל דליה, במרזבת הכבארה (עייינות תמסח ונחל תנינים), עד תל מבורך וחרבת מלח בדרום גבול הסקר. אז ממשיך הנתיב המזרחי בשמורת חרובי קיסריה, ומסתיים במגרש הגולף של קיסריה. כתם נוסף של שטח בערכיות מירבית, הדרומי ביותר בסקר, הוא אזור החולות הגדול בין קיסריה לשדות ים ומדרום לשדות ים.

למרות הממצאים התרבותיים, הבוטניים והזואולוגיים הרבים שבתחום הסקר, תועדו בו גם מפגעים רבים שיש לטפל בהסרתם: מזבלות פיראטיות בשולי היישובים ובמחצבות הכורכר הנטושות, פסולת חופית, פסולת נופשים ופסולת דייגים לאורך כל חופי המועצה, פסולת חקלאית רבה בשולי השטחים החקלאיים ובנחלים, גרוטאות מתפוררות ומחלידות בעיקר בבריכות הדגים הנטושות, קוליסים של רכבי שטח בדיונות החול בעיקר סביב קיסריה ולאורך החופים, רעיית יתר באזורים מסויימים, מפגעי ביוב ומי פלט של המדגים, וכן כתמי זפת משמעותיים שעדיין נותרו לכל אורך רכס הכורכר שבקו החוף.

בסיכום הסקר מופיע נספח מסקנות ותובנות עיקריות לשימור ושיקום ערכי הטבע, הנוף והמורשת באזור פארק חוף הכרמל, שכולל התייחסות לאתרי המורשת החשובים לשימור: הנקרופוליס, מתקני הפקת המלח וגידול החלזונות, בארות המים, פרצות הנחלים המלאכותיות, מפעלי המים הרומיים, התילים והחורבות של רכסי הכורכר, ומחצבות הכורכר הנטושות; התייחסות לנושא המסדרונות האקולוגיים, המעברים האקולוגיים החיוניים ('צווארי הבקבוק'), והמעברים האקולוגיים חוצי-התשתיות – שדורשים טיפול פרטני וחשיבה מחודשת בנוגע לשיפור תפקודם האקולוגי למעבר בעלי-חיים; התייחסות לממשק מיני צמחים פולשים מחד, ולמספר בתי-גידול חשובים שמוצע לשקמם, לשמרם ולהגן עליהם סטטוטורית: בתי-גידול לחים, מלחות, רכסי כורכר וחולות – מאידך; וכן התייחסות לטיפול במפגעים הרבים שתועדו במהלך הסקר.