חלוקת הנגב ודרום מדבר יהודה (מחוז דרום של רט"ג) ליחידות אקולוגיות

רשות הטבע והגנים הכינה מסמך שממפה את היחידות האקולוגיות הטבעיות בישראל, שמטרתו לבחון את מידת ההגנה הסטטוטורית שבה נמצאת כל אחת מהן. המיפוי נועד לשמש ככלי תכנוני להגדרת סדרי עדיפויות בידי המשרד להגנ”ס, רט”ג, קק”ל, ארגונים ירוקים אחרים וגופי תכנון, לאיתור יחידות אקולוגיות שנמצאות בסיכון וקידום תכניות לשימורן, וכבסיס להגדרת שיטות לניטור וממשק.

המיפוי בוצע על פני כל שטחה היבשתי של מדינת ישראל, על סמך מאפיינים בוטניים, גיאומורפולוגיים, גיאולוגיים, פדולוגיים ואקלימיים. אופיינו 23 יחידות אקולוגיות יבשתיות ואקווטיות, ומתוכן שמונה נמצאות באזורי המדבר וספר המדבר. מיפוי זה בוצע ברזולוציה גסה יחסית, שאינה מהווה כלי יעיל במידה מספקת לצרכי ממשק ושמירת טבע באזור המדברי של ישראל.

לפיכך, ביוזמת רשות הטבע והגנים, בוצע בעבודה זו אפיון ומיפוי של היחידות האקולוגיות המדבריות, שנמצאות בתחום מחוז דרום של רט”ג. רזולוציית היחידות האקולוגיות הוגדרה על פי הצרכים של ניהול השטח ברט”ג ברמות ההיררכייה השונות בהתבסס על המידע הקיים (ללא עבודת שדה) – כך שניתן להשתמש בתוצרים הללו לתכנון סטטוטורי מפורט, לניטור ומעקב אחר מצבן, ולביזור מערכי התכנון וההגנה עליהן. העבודה התבססה בעיקר על איסוף, ניתוח ואינטגרציה של מידע קיים באמצעות מערכות מידע גיאוגרפיות (ממ”ג) ומערכות עיבוד תמונה וחישה מרחוק, שהיו זמינים בעת ביצוע העבודה.

הפרוייקט התבצע בשישה שלבים עיקריים: שלב א’ – אפיון שיטת החלוקה ההיררכית של השטח ליחידות ויחידות משנה; שלב ב’ – הגדרת יחידות אקולוגיות ברמה מפורטת, בתוך כל אחת מהיחידות האקולוגיות הכלליות שהוגדרו בעבודה שנעשתה בקנ”מ ארצי, ובמידת הצורך – התאמה, שינוי ועדכון; שלב ג’ – אפיון כל אחת מהיחידות האקולוגיות המפורטות שהוגדרו מבחינת הרכב חברות הצומח, תשתית המסלע והקרקע, תהליכים גיאומורפולוגיים ומאפיינים משמעותיים נוספים; שלב ד’ – מיפוי מרחבי של היחידות האקולוגיות המפורטות שהוגדרו – בעזרת ניתוח ממ”גי מרחבי ובסיוע ידע מומחים; שלב ה’ – ניתוח המידע תוך התייחסות למערכות השליטה והניהול בשטח של רט”ג (מרחבים ואזורי פיקוח), ורמת ההגנה הסטטוטורית שממנה נהנית כל יחידה אקולוגית שמופתה; שלב ו’ – בחינת מדוקדקת של התוצרים ע”י האקולוגים המרחביים והפקחים האזוריים של רט”ג, וביצוע תיקונים, עדכונים ושינויים. התהליך כולו לווה בצוותי מומחים מהאקדמיה, מרט”ג, מהמשרד להגנ”ס וממומחים מקומיים לכל אחת מהיחידות הכלליות, שסייעו, ייעצו וליוו את תהליך החלוקה המפורטת.

תוצרי העבודה הם אפיון ומיפוי מפורט של היחידות האקולוגיות, ניתוח תפוצת היחידות האקולוגיות ביחידות אדמיניסטרטיביות שונות לפי רמות ההיררכיה שלהן, וניתוח רמת ההגנה הסטטוטורית של היחידות המפורטות שמופו, בהתייחס לאחוז השטח המוגן בשמורות וגנים לאומיים מכלל השטח של היחידה האקולוגית – מופר וטבעי כאחד, מבלי לפרט מהם שימושי הקרקע בכל יחידה. סה”כ הוגדרו מחדש שש יחידות אקולוגיות מדבריות: בתות ושיחיות מדבריות, מדבר צחיח קיצון, חולות פנימיים, לס, מלחות ומניפות סחף; ומופו גם הקצוות הדרומיים של שלוש יחידות אקולוגיות ים-תיכוניות שחודרות אל תחום מחוז דרום של רט”ג: בתות ספר, עמקים אלוביאליים, ונחלים אלוביאלים איתנים. בכל יחידה אקולוגית בוצעה חלוקה מרחבית היררכית לפי המאפיינים הגיאוגרפיים, הטופוגרפיים, הגיאולוגיים, הפדולוגיים והבוטניים – בהתאם לרמת המורכבות של כל תא שטח. השטח חולק לעשרה אזורים גיאוגרפיים ראשיים, וכל אזור חולק לשלוש רמות משנה: בחלוקה גיאוגרפית שניונית הוגדרו 54 יחידות, ברמה השלישונית הוגדרו 210 יחידות, וברמת הפירוט הגבוהה ביותר הוגדרו סה”כ 597 פוליגונים. גודלם של הפוליגונים התפרש על פני משרע רחב, והיה תלוי ברמת המורכבות של השטח, וכן בכמות הידע הזמין בכל פוליגון. יחידות מדבריות גדולות ואחידות הגיעו לשטח של עד כ-476 אלף דונם (הר הנגב הגבוה), ואילו אתרים קטנים, נקודתיים וייחודיים כמו תופעות מגמתיות, מעיינות, כתמי חולות קטנים או גבעות משאר – הגיעו לגודל של מאות עד אלפי דונמים בודדים.

חלוקת השטח אדמיניסטרטיבית למרחבים ואזורי פיקוח, הושפעה מאד מגודלם של אזורי הפיקוח: ישנם אזורי פיקוח גדולים מאד (נחלים גדולים – כ-1.7 מיליון דונם), ולעומתם אזורי פיקוח קטנים מאד (עין עבדת ובקעת צין – כ-48.5 אלף דונם בלבד). גודל פוליגון ממוצע בכל המחוז היה כ-21.6 קמ”ר, כאשר במרחב מפרץ אילת הגודל היה 5.4 קמ”ר בלבד, ואילו במרחב הר הנגב גודל פוליגון ממוצע הגיע לכ-28.3 קמ”ר. בהתאם לכך, משתנה גם מספר החלוקות: מרחב מפרץ אילת – שהוא המרחב הקטן ביותר, מתפרש על פני שני אזורים גיאוגרפיים ראשיים ומחולק לשישה אזורים בלבד בחלוקה שניונית; מרחב נגב צפוני – שהוא גדול וכתמי במיוחד – מתפרש על פני חמישה אזורים גיאוגרפיים ראשיים ומחולק ל-27 אזורים בחלוקה שניונית; מרחב ערבה מתפרש על פני שמונה אזורים ראשיים ו-18 אזורים בחלוקה שניונית; ואילו מרחב הר הנגב – שהוא המרחב הגדול ביותר אך אחיד באופן יחסי – מתפרש על פני חמישה אזורים גיאוגרפיים ראשיים אך מחולק ל-15 אזורים בלבד בחלוקה שניונית.